מאת: עו"ד עדיה צחי – דוד 

מידי יום ביומו בתי עסק בישראל נפגעים כתוצאה משריפות, הצפות, גניבות וכיוצא באלה. בתוך כך, בעלי עסקים פונים לחברות הביטוח כדי לממש את זכותם על פי הפוליסה לקבל תגמולי ביטוח לשיקום בית העסק והשבתו לפעילות עסקית תקינה. אלא שבפועל חברות הביטוח מחתימות את בעלי העסקים על כתב ויתור וסילוק, כתנאי לתשלום תגמולי ביטוח וזאת כדי לטשטש את זכותם לתבוע מהן סכומים שבמחלוקת.

חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 מחייב את המבטח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת וזאת בתוך 30 ימים מיום שהיה בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר תגמולי הביטוח. סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח מקנה לבית המשפט את הסמכות להטיל ריבית עונשית על מבטח שלא שילם למבוטח תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת.

בישראל התפתחה כאמור פרקטיקה פסולה בה חברות ביטוח מתנות את העברת תגמולי הביטוח למבוטח בחתימה על כתב ויתור וזאת במטרה לפטור אותן לכאורה מכל חבות או תביעה עתידית. פרקטיקה זו נוגדת את הוראות המחוקק המחייבות את המבטח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, ללא כל תנאי. 

בעל העסק העומד בפני שוקת שבורה, מבקש לקבל את תגמולי הביטוח מהר ככל הניתן כדי לשקם את בית העסק – ואולם חברות הביטוח אצות להחתימו על כתב ויתור מבלי להעמידו על מלוא זכויותיו, במטרה למנוע ממנו את האפשרות לבחון האם הן שיפו אותו בגין מלוא הנזקים שלגביהם בוטח.

בעקבות זאת ועל רקע תלונות מבוטחים לפיהן חברות הביטוח מנסחות כתבי ויתור וסילוק באופן גורף ובלתי מאוזן, ביום 17.8.2005 פרסם המפקח על הביטוח הוראות בדבר כתבי קבלה ושחרור (חוזר ביטוח 2005-1-37, נושאים כלליים, מיום 17.8.2005).

ההנחיות מפקח על הביטוח מחייבות את חברות הביטוח לפעול בנושא האמור, על פי ההוראות הבאות: 

1. כתב ויתור לא ינוסח באופן לא מאוזן ולא יכלול תנאים גורפים.
2. מבטח לא יחתים את המבוטח על כתב ויתור, אלא אם כן המבטח אישר לתשלום את מלוא תגמולי הביטוח המוסכמים לסילוק סופי של התביעה, או את חלקה הניתנים לתביעה נפרד מיתר התגמולים, הכול לפי העניין. במידה שהמבטח סילק חלק מסוים מהתביעה, ינוסח טופס הקבלה והשחרור באופן שיבהיר שאין בכך כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לתבוע את יתרת תביעתו אשר לא סולקה בהסכמה.
3. מבטח לא יחתים מבוטח על הצהרה שקיבל את תגמולי הביטוח, אלא אם כן העביר לידיו בפועל תשלום. ואולם, מבטח רשאי להחתים תובע על הצהרת שחרור המותנית בקבלת תגמולי הביטוח.
4. בתשלום תגמולי הביטוח שלא מתוך הסכמה עם המבוטח על סילוק מלוא התביעה או חלקה, רשאי המבטח להחתים אותו רק על טופס קבלה המציין כי המבוטח קיבל לידיו תשלום בפועל. טופס הקבלה ינוסח באופן שיבהיר כי שמורה למבוטח הזכות לתבוע את יתרת תביעתו.
5. כתב ויתור לא יכלול התחייבות של המבוטח להחזיר סכומים מעבר לתגמולי הביטוח ששולמו לו.

חוזר זה חל על כלל ענפי הביטוח (לרבות ביטוחים מיוחדים – אבנים יקרות וכיוצא באלה).

הנה כי כן, הנחיות המפקח על הביטוח נועדו למנוע פגיעה של מבטח בזכויות המבוטח ומחייבות אותו להעמיד את המבוטח על זכויותיו כדי לאפשר לו לממש את זכותו להגיש תביעה לפיצוי עבור מלוא הנזקים שהוא סבור שמגיעים לו על פי הפוליסה. ההנחיות מטילות על המבטח חובה לגלות וליידע את המבוטח שעומדת לו הזכות החוקית לקבל ממנו סכומים שאינם שנויים במחלוקת וכי ככל ששילם לו סכומים חלקיים אין בכך כדי לגרוע מזכותו לתבוע את יתרת תביעתו.

כמו כן, הנחיות אלה נודעו להבטיח כי גמירות הדעת של מבוטח החותם על כתב סילוק סופי ומוחלט צריכה להיות ברורה. 

עם זאת, נראה שהנחיות המפקח על הביטוח נשכחו והלכה למעשה חברות הביטוח לא מיישמות אותה. כתבי הויתור נתפסים בעיני ציבור המבוטחים כסופיים וגמורים, וחברות הביטוח מציגות בפניהם מצג שבחתימה עליהם הם מוותרים על זכותם לתבוע מהן את יתרת זכויותיהם.

במקרים בהם יתברר כי מבטח החתים מבוטח על כתב ויתור וסילוק שנערך בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח, בית המשפט עשוי לקבוע שלחתימה על השטר אין תוקף של ויתור ואף לבטל הסכם פשרה עם המבטח.

לאור האמור, מומלץ לכם לבחון את תוכנו של כתב הויתור שקיבלתם מחברות הביטוח ולבדוק האם הוא עומד בהנחיות המפקח על הביטוח.

  *** האמור במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי.